“There is a close proximity between the infinite light and wisdom. The infinite light says, “I want to give you more than you can take…!“
“Close” p98
AYIN BASE - REBBE RASHAB - with R’ PALTIEL
Kislev 5778
P 98 (of the pamphlet) at third paragraph of the page - line starting “ve-zeh-hu” [P 73 of the book]
To join our whatsApp chat write to: dailychassidus@gmail.com
The infinite light shines in wisdom/chochmah in close proximity.
Wisdom does not want to be separate and appreciates getting overwhelmed by the infinite light [ohr ein sof].
There is a close proximity between the infinite light and wisdom. The infinite light says, “I want to give you more than you can take…!”
Notes from Moshe S:
"וזהו מה שכתוב בע"ח שאוא"ס מאיר בחכמה בקירוב מקום ובינה בריחוק מקום"
משל הראשון הוא מחכם גדול שמדבר הרבה ובסבר פנים יפות הנקודה שמשל זה מדגמת התקרבות מהחכם שמבטא ריבוי הדיבור ומראה פניו בסבר פנים יפות שזה אינו שרוצה רק למסור לו דבר חכמה איזה מושכל עמוק, החכם מביע התענייות וזיקה מיוחדת להאדם ומרבה בדיבורו, בכדי שהאדם הפשוט יתפוס מהות החכם מה שא"א למסור לו בדיבורו וכן הוא בהאוא"ס שיש לו אינטרס מיוחדת להתקרב אל חכמה באופן שהחכמה יקבל מעבר וממעל לכוחותיו.
המשל השני הוא משני בני אדם הקרובים באומד דעתם זה לזה וקירבה זו נובע מזה שיש להם קירוב נפשי ומשפחתי קירבה וקשר שא"א להפריד, שמצד זה שעצם מהותם ומקורם משתווים לכן מהלך מחשבתן משתווה. וקירוב כזה היא כ"כ חזק שאינה תלויה על הבעת דעתם שהרי בעצם דעתם שווים. שביחס כזה כשיבוא מצב מסוים לפניהם אין להם צורך להתדבר על הענין הוא רק מסתכל על חבירו ויודע מה יש לו במחשבתו.
וכמו בנקודת ההשכלה דחכמה מאיר שם בגילוי הרבה יותר מכמו בפרטי ההשגה שאפילו שבפרטי הההשגה יש הרבה יותר הסבר ופרטים שכ"ז גורם הבנה והשגה יתירה מ"מ בגלל קרבם האמיתי שבא מצד מהותם ומקורם האור מאיר יותר בחכמה. שאין הענין כאן הפרטים שהאוא"ס האיר אלא הענין הוא שהאוא"ס רוצה להשפיע אל החכמה שהיא יתפוס עצם האור מה שהאוא"ס רוצה בעצם להביע ומחמת קירובו להחכמה יכול הוא לפעול זה וכמשל השני שזה שהשתוותם נובע מעצם מהותם גורם קירוב ואומד דעתם ואינם צריכים להתדבר על נושא מסוים בכדי להגיע להבנת השני אלא עצם קירובם פועל שיהיה להם אותו אומד הדעת.
ועוד שהאוא"ס מאיר בבחינת ריבוי האור היינו שהאוא"ס רוצה להשפיע אור שהיא למעלה מכלי המקבל לגמרי ולכן בינה שרוצה לתפוס מה ששייך לה לפי מגבלות שכלה אין היא יכולה לקבל האור דכשהאור מאיר בגילוי רב היא מתבלבלת אבל חכמה שכל ענינה הוא לצאת ממגבלותיה ולתפוס האמת כפי שהאמת מאיר לכן מצד עצם תכונותיה היא יכולה לקבל ריבוי האור וענין זה מובן מהמשל הראשון מרבוי דיבורו של החכם שאין זה שהסביר ענין המושכל כ"כ הרבה פעמים עד שהאיש פשוט הבין את הענין אלא שע"י דיבורו, קירובו, והארת פניו לאיש הפשוט החכם מצליח להחדיר אל תוך פנמיותו אור שלמעלה ממגבלות שכלו עצם חכמת החכם.
וכמו בראית פני המשפיע שעי"ז מקבל התלמיד מעצם חכמתו של הרב. לא רק המושכל שעליה מדבר הרב אלא מעצם חכמת הרב. דהנה מדיבור הרב, התלמיד מקבל המושכל שעליה טורח הרב להסביר לו אבל מזה שהתלמיד מרגיש הארת פני הרב הוא מקבל עצם חכמת הרב דזה שעוד לפני שקלט תוכן המושכל שעליה מדבר הרב רואה התלמיד בפני רבו איך שמאיר הענין באופן מופלא אצל הרב ורואה אמת הענין כפי שמאיר אצל רבו בעצם ולא כפי שזה בא בהגבלות של דיבור הרב וזה נותן להתלמיד כוח ותעצומות עוז לתפוס המושכל כפי שהוא בעצם.
No comments:
Post a Comment